סליחה

[tamara_russo]

אם כך... הדעה האמיתית שלי על יום כיפור. בתור בחורה שמגיעה מבית מאוד חילוני, ברמות נדירות בארץ, אנחנו לא צמים ביום כיפור, אף אחד מאיתנו. אני מנצלת את היום הזה בדיוק כמו כל יום חופש אחר - קריאה, צפיה בטלוויזיה, מוזיקה, וגם בישול. העניין האמיתי, והדתי, שבו מתמצה יום כיפור הוא הסליחה. לבקש סליחה מאלוהים על חטאים ומאנשים על פגיעה, הגר די תימצתה את זהבפוסט שלה .

אני לא מבקשת סליחה. לא בימים האלו, לפחות. העובדה היא, שנגד אלוהים עשיתי כל כך הרבה חטאים (לפחות לפי אנשים דתיים - אני שלמה עם המצפון שלי) שלא משנה כמה פעמים אני אבקש סליחה זה לא יעזור, ומאנשים אני מבקשת סליחה כשאני טועה וצריכה להגיד סליחה. לפחות אני מקווה שאני עושה את זה ברוב הפעמים. אני לא מאמינה בסליחה הזאת של יום הכיפורים, כי אם היא נאמרת רק כדי שהאדם השני יסלח ושאלוהים יראה שביקשנו סליחה, היא לא אמיתית בכלל. אם אני צריכה שמישהו יתנצל, אוי ואבוי לו אם הוא יחכה ליום כיפור לבקש סליחה, למרות שאני אסלח בכל זאת. העניין עם סליחה, לפחות בשבילי, שאני לא אומרת סליחה אלא אם אני מתכוונת אליה, ואני לא רוצה התנצלות ממישהו אם היא נאמרת מהפה לחוץ או כי הוא נזכר בזה באותו היום או כי זאת הדרך הטובה ביותר לסיים ויכוח.

הפוסט הזה לא נכתב (למרות שאולי נראה ככה) בתור תגובה, אלא בתור הדעה שלי. אם אני כועסת עליכם, תדעו את זה הרבה לפני שאני אכתוב פוסט שלם על סליחה כדי להגיד לכם את זה... :)

מה שכן, אני מאחלת לאלו שצמים שיהיה להם צום קל, ולאלה שמתנצלים ומקבלים סליחות - שפשוט יהיה מהלב. סליחה לא צריכה להיות בומבסטית, היא רק צריכה להיות אמיתית.

ואם אני לא אומרת את זה מספיק - אני אוהבת נורא את כולכם - אלו שקוראים את ה
LJ
שלי ואלו שלא - אפרת, הלנה, לילך, איילה, הגר, מל, סופי, עדי, אביהו, אסף, נורית, נבות, מעיין, נועה, רועי, ההורים שלי האחים שלי אודי ומיכלי ואיל.