Things that touch only us
Jan. 31st, 2006 08:31 pm![[personal profile]](https://www.dreamwidth.org/img/silk/identity/user.png){kind=small}
tamara_russoמילים כמו סולטן יעקב, מלחמת שלום הגליל, החווה הסינית, עמק הבכא. דברים כאלו תופסים אותי לפעמים בשיפולי הבטן. זכרונות לא שלי רצים לי בראש - מהסיפורים של אבא שלי, על מלחמת יום כיפור, על חברים שנפלו, על ירי טילים, טנקים, מהתקופה שלי באגף השיקום במשרד הביטחון, מהתביעות להכרה בתור נכה צה"ל, התיאורים של הלומי הקרב, הכאב, המאבק להמשיך בחיים נורמלים. לא לדעת זה הכי גרוע. נעדרי סולטן יעקב, רון ארד. הכל חרא. אתה קם בבוקר וחושב "מה אם", אתה משנה את דעתך אלפי פעמים בדקה - "הוא חי, הוא מת" המאבק להשאיר אותם בתודעת הציבור, כי אם לא אף אחד לא יעשה שום דבר. המכתבים, הטלפונים, התקווה, שאולי, אולי, הוא עוד יחזור. אני אדם אופטימי בנושא הזה כמעט בלבד - אין לי הרבה אופטימיות בקשר להרבה דברים אחרים, אבל בקשר לזה כן. בתוכי אולי צועק ספק, אבל לפעמים, בעיקר ביום הזיכרון, אני חושבת שאולי יש עוד סיכוי שמי מהם בחיים. אולי. אני גם ריאליסטית, ההגיון אומר שאחרי יותר מעשרים שנה אין כבר סיכוי. אבל רק לדעת, פשוט לדעת. זה כל מה שהם רוצים. אני שונאת את האנשים שמונעים מהם את הידיעה. אני לא מבינה רוע. אולי כדי להתקיים בעולם הזה אני צריכה.
This post is mostly in Hebrew because it has to be - that's the point of talking about things that only touch us as Israelians. I won't translate unless I'm asked to. These things has more saintity to me than all the bibles in the world.
