(no subject)

First, a quote from Adi Ashkenazi last night: "There isn't such a thing as a straight girl, there is just not enough Vodka".

*snicker*

Today was big - my grandparents' 60 anniversary. We arranged a nice big party for them, in my aunt's house, with a few of their friends (those who are alive and can get in the car/sit still for an hour/remember who they are... I'm not joking here) and a few of my mom and my aunt's friends (my aunt is my mom's sister and my grandparents are my mom's parents). At first my grandma said she didn't even want a party (she had been ill for a long time up until a few weeks ago) but she came around, and we went ahead with our plan. everything was wonderful, my dad and I made a presentation from old photos and my dad rhymed so much of their life story. They were really touched, I even saw my grandad shed a tear. My mom, after crying on and off for some time in the beginning of the party behaved and didn't cry during the presentation (it was also written funnily, so it helped), and I made it my goal to get people drunk - whiskey and brandy and martini, oh my!

Will be leaving shortly with Michali and Eyal for a dance show I'm dying to see.

Didn't really get a chance to work this weekend... Mmmm.

(no subject)

כרגע חזרתי מ"מגנוליות" של טליה פז.

וואו.

קודם כל, המופע מוזר לחלוטין - הוא מורכב משלושה חלקים, את הראשון והאחרון רוקדת טליה פז לבד על הבמה ואת הקטע האמצעי רוקד בחור יפני בשם שינטארו אווה. החלק הראשון הוא ריקוד סולו של טליה כשהיא לבושה רק בתחתונים שחורים על הבמה. לראות את החלק הזה גרם לי לחשוב כל כך הרבה מחשבות בזו אחרי זו - לחשוב על איך עירום הוא במילא חלק מריקוד, גם אם לבושים, על מחלות, על איגרוף, על זקנים, על כל כך הרבה דברים שנפתחו בתוכי ונעלמו בתנועה הבאה. והיא רקדנית מדהימה - וירטואוזיות של הגוף... אלוהים, כל כך הרבה שרון, והיא אשה כל כך בשלה, יש לה כל כך הרבה בגרות בריקוד הזה. לא הרבה אנשים יכולים לעשות מה שהיא עשתה ולא להיראות מגוחכים.

החלק האמצעי מצא חן בעיני הכי פחות, כי הוא גם היה מורכב מלא המון אשכרה ריקוד - הרבה עמידה במקום, הרבה דיבור וכל מיני שיחות מוזרות עם שני מקליטים קטנים. הרקדן שביצע את הקטע הזה היה, בקטעים שכן היה ריקוד, רקדן מעולה.

אני יודעת בתוכי שגם הדיבור והמוזרות היא חלק מהריקוד, אבל אצלו היה לי קשה יותר לקבל את זה מאצלה, כי בחלק האחרון גם היא דיברה הרבה והחליפה בגדים על הבמה לשמלה אדומה ורקדה ורקדה איזה חמישה חלקים שהתחברו למין רצף של קפיצות לגבהים שונים, ופשוט,... אוי, זה פשוט כאב מעונג. הכוריאוגרפיות היו כולן חדשניות מאוד, טוויסטיות וקורקיות, ובאיזשהו מקום לפעמים זה נורא מנסה להגיע לקצה הכי רחוק שאפשר.

לפעמים זה גם מצליח.

מממ.