משפחה והתנצלויות.

רק להודיעכם - כל העניין הזה של ההתנצלויות לא קשור בכלל לחברים שלי. זה קשור רק למשפחה של אבא שלי.

לאבא שלי יש שני אחים - אח שגר בבניה (מושב חצי שעת נסיעה מחולון) ואחות שגרה ליד לוס אנג'לס. מן הסתם, את אחותו הוא לא רואה המון פעמים בשנה, אבל את אחיו (דוד שלי רפי ואשתו יואלה) הוא רואה כל שבוע כשהוא נוסע לשם לשחק כדורגל ביום שישי אחה"צ. הרבה פעמים גם אחי הקטן נוסע איתו (אם הוא בבית מהצבא) וחברים של אחי, וגם גיסי נוסע איתם. אבא שלי מאוד אוהב את האחים שלו, לנקודה של באמת שיעשה בשבילם הכל (הוא די כמוני בעניין הזה - אנחנו אוהבים עד הסוף). כל העסק המעצבן כבר התחיל לפני די הרבה זמן - הערות עוקצניות על יכולות המשחק של אבא שלי (שלא לדבר על עקיצות ולעג לאחי הקטן ולחברים שלו מצד רפי והחברים המעפנים שלו), גערות ועצבים. כמעט בכל יום שישי אבא שלי חוזר מעוצבן מהמשחק ומספר לנו על מילים וביטויים שגורמים לי לרצות לחבוט במישהו חזק. לפני כמה שבועות רפי עצר מאבא שלי להיכנס לבית ולהגיד שלום לדודה שלי לפני המשחק כי היא ישנה. אחרי המשחק אבא שלי סיפר על זה לדודה שלי, בהומור, והיא עונה ברצינות שזה טוב מאוד כי כשהוא בא להגיד לה שלום זה מפריע לה.

אז אבאב שלי נעלב, ואישית אני חושבת שזה די בצדק, כי, הי, הוא בא להגיד שלום כשהוא מגיע אליכם הביתה, בנימוס, ואת ככה מתנהגת אליו? אז מאז הוא לא נכנס אליהם הביתה לפני המשחק והולך ישר בסוף, בלי להתעכב לדבר עם יואלה או לשתות קפה או כלום. לפני שבועיים רפי שוב עיצבן את אבא שלי, הערות וגערות, שוואלה, לא מתאימות לאדם בן 54 (לשמוע). אבא שלי חזר מאוד מעוצבן מהמשחק ולא דיבר עם רפי כל השבוע. ביום שישי שעבר ירד גשם והם לא נסעו לשחק אז גם לא היתה לו סיבה לדבר איתו. לפני כמה ימים אמא שלי התקשרה ליואלה בעניין אחר לגמרי, ואז יואלה אמרה לה שאבא שלי לא דיבר עם רפי, ואז רפי אמר לאמא שלי שהוא מקווה שאבא לא נעלב ממה שהוא אמר ושהוא מצטער על זה.

עכשיו, אני ככלל מאוד מעריכה התנצלויות וחושבת שהן דבר חשוב בחיים שלנו. כולנו עושים טעויות, ואנחנו מכירים בהן (לפעמים) ואז התנצלות היא דבר נכון ויפה, אבל.

אחרי התנצלות צריך להגיע שינוי בהתנהגות. כשאמא שלי סיפרה לי על כל העניין (ואני גם שמעתי על זה בבית כשהיא דיברה עם יואלה והבנתי את הרוב), פתאום קפצו לי לראש הדברים שהגר אומרת על התנצלויות - שהן שוות לתחת אם אין מאחוריהן שום הבנה בסיסית של מה שעשינו לא בסדר ואין לנו כוונה לשנות את ההתנהגות שלנו. ואז אמרתי לאמא שלי בדיוק אותו דבר. העניין עם רפי, שזאת לא פעם ראשונה שההערות שלו גרמו לאבא שלי להיעלב (אבא שלי נעלב די בקלות ויש לו נטייה ללכת למלחמות נגד טחנות רוח) אבל גם אחרי התנצלויות שום דבר לא השתנבה, ואני יודעת ששום דבר גם לא ישתנה עכשיו, אחרי ההתנצלות הזאת (לא שהיא הייתה כל כך גדולהואדירה), ואני חושבת לעצמי שבחיי, מה שרפי אומר ממש שווה לתחת.

כן, אני גם מעוצבנת בשביל אבא שלי. לא מגיע לו לסבול את הלעג הזה, לא מגיע לו יחס כזה מאח שלו ואני בכלל לא סובלת שרוכבים עליו.