Having busy nights is fun, fun, fun

So On Tuesday I had my night plans change about three times - At first my mom and I were planning on going shopping in Azrieli, but after my mom realized she won't have the time to come to Tel Aviv we canceled, plus my sister was due to come over, so I thought "OK, I spent tonight at home". Wrong. Lilach called and asked if I wanted to go out on her birthday that night, so I said yes, and she hang up. After five minutes she called again and said that Liat can't come, but she will be able to on Thursday, so we moved the outing. Not five minutes after that phone call was ended I get a text message from Avihu, saying "Who wants sushi with me?" So, of course, I say yes and get home with a full intention of taking the car and going, which I did.

We ended up at "Zozobra" instead of "Kyoto" because "Kyoto" was full. The problem was, "Zozobra" doesn't really have sushi... We ate noodles and tempura and had fun without caring about the sushi. We also laughed our heads off, and I definitely need a recorder for our next meeting so I can record our crazy conversations... We had coffee at "Arcafe" next door and I drove him home, parking the car at midnight. Needless to say, I didn't get up early enough for my walk on Wednesday.

Wednesday was supposed to have Adi and me going shopping, but she canceled (surprise, surprise) so I went home and my mom said "Hey, why dont we go find you some clothes?" So we went to the mall, but found nothing at all. The only things I bought were a present for Lilach's birthday and a pair of horns to wear on Purim. We went home and watched "Born to Dance" until Helena came picking me up at 10:30 (I felt rather drowsy then, but we already said we'd go out and I haven't seen her in a while so we went to have a drink in "Tippo" in Holon. Since Helena was driving I allowed myself to have a martini instead of diet coke, and a small dish of pasta. Danny, Helena's boyfriend stared most of the time at the T.V. at the Barcelona-Liverpool game, which gave me and Helena some time to catch up (I told her about Efrat. She was quite shocked to hear I've done such a brave thing...). After eating Danny and I argued about sports, which amused Helena very much, and then we went home. I got into bed feeling I'd wake up very lat and very tired.

In spite of my worries, I woke up this morning pretty refreshed, so I hastened to take advantage of this energy and thus gave up on my plan to sleep late and got up and went walking. Felt even better after my 40-minutes-walk, having thought about my days in the army and how I'm glad I'm in the here and now at the moment...

Plans ahead - Lilach, Liat and myself are going to eat at "Bellini" today, very fun indeed (For Lilach's birthday). The only problem is Lilach will be picking me up from here, and I left her present at home. She said she doesn't mind, so I'll give it to her as soon as possible when we meet after today.

Tomorrow I have work in the morning, but at night I'm going to watch a dance show with Orit from work, which is, amusingly enough, at the same place as the restaurant today...

It feels so good to have plans!

נוסטלגיה

הדברים לא נגמרים ביאללה ביי, כן, זה לא בדיוק ככה עם המוח האנושי.

כמעט אחת עשרה שנה חולפות לי בראש בהבזקים קצרים, אני מחייכת יותר מאשר זועפת. אני נזכרת בפעמים שהלכנו יחד למימדיון - היינו אולי בנות 14 או 15 בפעם הראשונה, ועלינו למגלשות המים פעם אחרי פעם, מטפסות בכל פעם על מדרגה אחת יותר מהשניה ואומרות "אני יותר גבוהה". והבחור הזה שראינו שם, שהיה לו גוף משולש מדהים, וחיברנו את המילים "משולשים, מכל מיני גדלים" למוזיקה של "פרפר נחמד". ולפני שנה בערך, כשהלכנו להופעה של עברי לידר במימדיון והיתה חוויה לא מהעולם הזה, ונהנינו ורקדנו עם המוזיקה, ובאמצע "זכיתי לאהוב" עברי הפסיק לשיר כי מישהו זייף נורא בקהל, והוא התחיל שוב.

או כשהיינו בכיתה י"א, והיא הבריזה משיעור פיזיקה כדי שנלך לקניון, וירד גשם זלעפות, והלכנו ברגל (דבר שלא עשינו ביחד מאז שהיא קיבלה רשיון) וכשחזרנו ראינו את המורה שלה לפיזיקה אז עשינו עיקוף מסביב לבוק, וראיתי את הלנה ורציתי לעבור את הכביש להגיד לה שלום, והאוטובוס לה בדיוק הגיע ואני נתקעתי באמצע אי התנועה, והמכוניות שעברו שם התיזו עלי כמות כזאת ענקית של מים ששתינו התפוצצנו מצחוק במשך עשר דקות רצוף.

הינו נעצרות בצומת גאולים - ההסתדרות, מחבקות אחת את השניה מסביב לכתפיים, מתחילות לרקוד את ה"קאן-קאן" ושרות "מק-מק-מק רויאל, מחכה לי במקדונלד'ס". מה היה אכפת לנו מי ראה.

הטיול שלנו לאיטליה.

הטיול שלנו לקיסריה, שישבנו בבית הקפה על החוף והצטלמנו עם המצלמה הדיגיטלית של אחיה, והשירות היה מזוויע.

הימים שהיו לנו אימוני כדורעף או חוג משפטים, והייתי באה אליה אחרי הלימודים כי הבית שלי היה רחוק יותר, והייתי אוכלת המבורגר מבורגר ראנץ' שיש מתחת לבית שלה.

היום ההוא שישבנו אצלה בחדר וזרקנו מחברות אחת על השניה, או הפעמים שישנתי אצלה ושיחקנו במשחק הדמוי מונופול הישן שהיה לה עד אמצע הלילה.

המון המון ריבים - כשצחקתי עליה בשיעור כימיה על משהו שהיא אמרה, והיא לא הסכימה לדבר איתי עד שהתנצלתי, הריב שלנו על איל כשהיא אמרה שאני לא בוגרת, (בעצם, היא קראה לי לא בוגרת כמה וכמה פעמים), הריב שהיה לנו כשהעותק שלי של הארי פוטר החמישי היה אצלה, ולקח לי שנים עד שהיא החזירה לי אותו, היא קראה לי אנוכית, אני אמרתי לה לצאת לי מהחיים, צחקנו, ההורים שלה איימו להוציא אותה מבית הספר, היא בכתה, שיחקנו במחשב, נהגתי לה באוטו, רקדנו בחתונות של האחים שלה ואחותי שלי, שתינו אלכוהול, אכלנו פיצה, כתבנו כרטיסי ברכה אחת לשניה, קנינו בגדים...

כמה שהפוסט הזה יהיה ארוך, הוא לא ימצה אפילו חלק מהדברים שקרו לנו.

אלו רק מחשבות, זה הכל.