סופשבוע רע, רע, רע

היה לי סופ"ש מהגיהנום. בכנות, אני לא זוכרת סופ"ש כזה גרוע לפחות מאז התיכון, וגם אז סופ"ש כזה היה נדיר... אלוהים, הדבר הטוב ביותר בסופ"ש הזה היה שהוא נגמר. בתור מתנת רקע - כאבי מחזור, במיוחד כאלו שמקשים על ישיבה, והר... עבודת הפרויקט שלי צריכה להכתב על המחשב! אין סיכוי לשכב במיטה ולהתכווץ... כיף אחר היה זה שאמא שלי והאחים שלי היו חולים. מה זה משפיע עלי? זה אומר שהורדת כלבים בבוקר, האכלת חתולי רחוב בבוקר, נסיונות האכלת אחת הגורות שנותרו ומציאת הגופה של הגורה שמתה במהלך הלילה - עלי. הכי הרג אותי אבא שלי, שכשאני יושבת לשתות כוס קפה אחרי החתולה המתה ולפני שאני מתכננת לחזור לעבוד על הפרויקט, ששואל אותי "את רוצה שאני ארד איתך עם הכלבים? אמרתי לו "אני מבינה שזה נתון שאני זאת שיורדת עם הכלבים". הייתי כל כך מעוצבנת. בסופו של דבר אני ירדתי עם הכלבים (ברור, זאת לא הייתה שאלה בכלל) והוא התיישב לכתוב ברכת יומולדת לבן של בן דוד שלי שהיה לו אתמול יומולדת (כמובן שאבא נסע לשם בצהריים, לא נשאר לעזור לי עם כלום בבית, גם כשאמא הרגישה ממש רע. זה דבר אחד שעליו אני בחיים לא אסלח לו). אני חזרתי לעבוד, בקטיעות מעצבנות כל היום, עם עוד ירידה לגורה שהולכת ומתפגרת, והרגשתי שכבר אין לי כוחות ואנרגיות. זה קשור גם לעובדה שלילי נסעה לחו"ל ואני עובדת הרבה יותר קשה בעיתון, והימים עמוסים מדי כדי שאני אוכל לעשות משהו פרודוקטיבי כשאני מגיעה הביתה - זאת גם אחת הסיבות שלא עבדתי כמעט על הפרויקט כל השבוע. סיימתי את הפרויקט בשעה 21:00 בערב, כשאני יודעת שעשיתי עבודה מחורבנת, אבל כל כך לא היה אכפת לי - אני רק רוצה את ה"עובר" וזה אומר שסיימתי את כל החובות שלי לתואר. איילה תגיש היום את הפרויקט שלי ואת העבודה שלנו באלצהיימר, וזהו. הכל נגמר.

אני הולכת היום לסרט גם אם העולם יתפוצץ, נמאס לי מהכול.

עכשיו חוזרים אלי שלושה מכתבים שאין לי שמץ של מושג מה לעשות איתם לעזאזל, אבל זה יהיה חפיף, אחרי הכל, העולם לא יגמר אם איזה פנסיונר מעיק לא יקבל עיתון...

(no subject)

The second kitten is dead as well.