קניות בעזריאלי והפתעה לא נעימה

תיכנון שלי אתמול היה ללכת לבזבז כסף בעזריאלי. התכנון התקדם יפה - ביקורים בסטימצקי, צומת ספרים ובסופר פארם הסתיימו בשני ספרים, חוברת תשבצים, צללית חדשה של לנקום, מסיר איפור של לוריאל וסבון חדש של דאב. הייתי די מרוצה מכל העניין.

מול הסופר פארם בעזריאלי ממוקמת החנות "אנטר". אני מתה על החנות הזאת, אבל לא נכנסתי אליה כבר חצי שנה. אפרת עובדת שם. בכל מקרה, לקראת שנת הלימודים הם הוציאו דוכן קטן לרחבת הקניון שעליו כל מני דברים לבי"ס. אני מכורה לדברים האלה, רק שתבינו, ומצאתי קלמרון קטן וחמוד, שממש מתאים לי, אז הצצתי פנימה לוודא שאפרת לא שם ונכנסתי לשלם על הקלמר.

ואז היא הופיעה מאחוריי הקופה.

אופס.

בכל אופן, ניסיתי כמיטב יכולתי להתעלם ממנה בצורה אלגנטית, אבל ידעתי שהיא ראתה אותי, ושהיא ראתה שראיתי, אז כשהגעתי לשלם היא הסתכלה עליי, בפנים קפוצים ובשפתיים מכווצות ואמרה לי "אהלן, תמי, מה העניינים?" אני סיננתי לעברה "בסדר", שילמתי ויצאתי, זורקת גם "תודה" מאחורי הכתף שלי.

אני מכירה את אפרת מצוין. המטרה שלה בכל מצב זה להיראות כאילו היא התכוננה אליו שנה מראש.

היא לא הייתה מוכנה לראות אותי. גם אני לא הייתי מוכנה לראות אותה, אבל ידעתי שיש אפשרות כזאת, והתנהגתי כמו שהרגשתי - נבוכה. היא התנהגה כמו שהיא תמיד מתנהגת - קרירה ונונשלנטית, אבל היא לא הייתה, וראיתי את זה.

אני לא יודעת למה זה משנה, ובעצם זה לא משנה לי. המבוכה שלי כנראה תהיה שם להרבה זמן, פשוט בגלל מה שקרה ביננו.

אבל אני חושבת שאני אחזור ללא להיכנס לחנות הזאת לתקופה מסוימת.

בערב אני ואבא עשינו חלק מהתשבץ הלבן הענק שיש בחוברת שקניתי. אני תמיד אומרת שזה "זמן האיכות" שלנו ביחד. זה די משעשע אותו ואת אמא שלי.

אני די רעבה. אני חושבת שאני אלך הביתה ואכין לי משהו לאכול.